סובב כינרת - בעקבות שירי רחל ונעמי שמר

0
עדיין אין דרוגים

"ראיתי את הכנרת סוערת בטורקיז וגל סגול כהה הריע והתיז... " כתבה המשוררת נעמי שמר ז"ל בשיר "הכל פתוח". בעוד מספר ימים ימלאו שנה למותה. נטייל בנתיבי נופים ואתרים הקשורים לייסורים ולאידיאלים אשר ליוו את אנשי הרוח ועובדי האדמה של ראשית ההתיישבות בארץ, נעפיל אל ההרים והמצוקים החובקים את הכנרת ונפקוד את קברותיהם של נעמי שמר ורחל.
כדאי לשים לב לטבע העשיר שבאגם ומסביבו. הכנרת עשירה בעופות וציפורים, שטחי ביצה, קנים, אשלים, שפכי נחלים ולגונות.

המסלול:

בביתניה עילית נבקר בתצפית נהדרת ומרשימה ואתר זיכרון, שבמרכזו אנדרטה בצורת אוהל. בשנים 1921-1920, חיו במקום 26 צעירים וצעירות, חברי מחנה העבודה של השומר הצעיר, עליהם נכתב המחזה "ליל העשרים" של יהושע סובול. שמותיהם של החברים חקוקים על האנדרטה.

מכאן ניסע בחזרה אל הכיכר- בה תחנת הדלק אלון בכביש יבניאל-כנרת (767) ומשם ניסע צפונה (כביש 768) לפוריה, אל יער קק"ל הוא "יער שוויץ". מהנוף הנשקף מהיער כתבה המשוררת נעמי שמר את מילות השיר: "ראיתי את הכנרת זורחת בטורקיז"... (ראה גיליון מס' 6 של "E ירוק"). נצא מן היער ונתחבר עם כביש מס' 7677, ל"עין פוריה" (עין קדש וחורבת קדש).
בתחילת המאה הקודמת נעשו מספר ניסיונות התיישבות במקום שלא צלחו. בשנות ה- 90' שוקם המעיין בסיוע ידידי קק"ל בשוויץ.

משם נרד במדרון מזרחה דרך מטעי המנגו והתמרים של קבוצת כנרת, אל חצר כנרת, ששוקמה בסיוע קק"ל והמועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות. תחנה חשובה בתולדות ההתיישבות ותנועת הפועלים בארץ ישראל - חוות לימוד להכשרת החקלאי העברי. החיים במקום היו קשים – חום, קדחת והתנכלות של השכנים.
בשנת 1911, הקימה שם האגרונומית חנה מייזל את "חוות העלמות". חווה חקלאית לנערות. בין תלמידות החווה הייתה, כאמור, המשוררת רחל בלובשטיין (רחל).

למעוניינים אפשר לסור גם להר ברניקי אליו מגיעים מכביש 90 (צומת צמח-טבריה), ההר נקרא על שם אשתו השנייה של מייסד העיר טבריה – הורדוס אנטיפס, בנו של המלך הורדוס הידוע. לפני כ- 1,400 שנה, הייתה כאן כנסייה. שרידיה נותרו במקום.

ניסע לצומת כנרת במפגש עם כביש 90. נפנה דרומה (ימינה), אל בית הקברות. כאן קבורים ברל כצנלסון, משה הס, דב בורכוב, נחמן סירקין, המשוררת רחל (ספר השירים קשור בשרשרת בתוך גומחה לצד הקבר – ניתן להוציא ולקרוא בו). מתחת למצבה פשוטה מבזלת וערמות של פתקים וציורים, נחה נעמי שמר. רחל המשוררת תיארה בשירתה "דקל שפל צמרת", שהפך לסמל האזור. דקל זה מצוי בבית הקברות של כנרת.

נמשיך בכביש 90 כקילומטר וחצי דרומה, ולפני הגשר שמעל לירדן פונים ימינה לכיוון קבוצת כנרת. בהמשך הכביש מצד ימין נמצאת החורשה שעליה כתבה נעמי שמר את השיר "חורשת האיקליפטוס, הגשר הסירה, וריח המלוח על המים..." .
בלב החורשה נמצא "בית המוטור". בשנת 1910, הייתה זו המשאבה הראשונה ששאבה מים מהירדן להשקיית אדמות העמק. המשאבה הייתה פעילה בין השנים 1928-1910. המבנה שוקם בשנים האחרונות ובמקום פועל מוזיאון.

בצד השני של הכביש נמצא אתר הירדנית, אתר טבילה לנוצרים במוצא הירדן מהכנרת (כניסה ללא תשלום). הוא נועד להנציח את אחד האירועים החשובים ביותר בחיי ישו: מעמד הטבילה. באתר יכולים הצליינים לבוא במגע עם מי הנהר המקודש.

הליכה מזרחה לאורך הגדה הצפונית של הירדן מביאה אותנו לסכר דגניה, אותו סכר המוזכר בשורות השיר: "ראיתי את הסכר פתוח לרווחה, וכל שפעת המים זורמת בשמחה...". כדי לראות את הסכר, יש ללכת ברגל בכביש 90 לכיוון דרום, לעבור את גשר דגניה, לפנות מערבה וללכת כמה מטרים סמוך לגדה הדרומית של הנהר. משם מומלץ לעבור את הכביש ברגל וללכת לאורך הטיילת של הגדה המערבית.