יער חניתה

1.5
ממוצע: 1.5 (2 דרוגים)

נוף יערות צבוע ירוק שזור בעדויות למעשי חלוץ ובסיפורי מתיישבים נחושים – זהו יער חניתה, בין קיבוץ חניתה לשלומי. פרוס על מורדות הרי הגליל המערבי .
היער, המשתרע על פני 2,300 דונם, ניטע בראשית שנות ה- 40 של המאה ה- 20 ע"י חלוצי "חומה ומיגדל" לאחר עלייתם הנועזת על הקרקע (21/3/1938). עיקר נטיעת היער הושלמה ע"י יערני קרן קימת לישראל בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה הקודמת.
התמונות המפורסמות המלוות את כיבוש ההר מבליטות את המורדות החשופים והקרחים של אז. דורות של רעייה מאסיבית, כריתות ושריפות, הביאו לדיכוי הצמחייה הטבעית ולפגיעה משמעותית בעצים. זאת הייתה נקודת ההתחלה. היום קשה להאמין שהתמונות צולמו כאן. היער שהקרן הקימת נטעה עלה ופרח, החורש שב והשתקם ובונה תת יער מפותח תחת צמרות האורנים. פרחים רבים, ובהם נדירים כסחלבים, צובעים ומבשמים בגוניהם ובריחותיהם את הקרקע והאוויר.
המסלול:
מסלול נחל הבאר הוכשר למטיילים ע"י קרן קימת בסיוע תלמידי בית הספר הראלי העברי בחיפה. (מאי 2003) . המסלול מתחיל בחלקו הצפוני מערבי של חניון "חומה ומיגדל". זהו חניון גדול ומרשים, הנמצא בליבו של יער חניתה, באזור המכונה "חניתה תחתית". הסלעים הגדולים התקועים בקרקע מציינים את קווי החומה החיצונית. כדאי להתרשם מקרוב מהדגם העשוי עץ, המשחזר את החומה והמגדל.
מכאן נרד אל השביל מאחורי סלע ההנצחה לעשרת הנופלים על הגנת חניתה תחתית. שני הראשונים בלוח הנחושת: יהודה ברנר ויעקב ברגר, נורו למוות בהתקפת הערבים בלילה הראשון להקמת המחנה. השביל המוגדר באבנים משני צידיו, פונה מערבה ליד מצבה קטנה לזיכרו של יוסף סינגליה. בזכות קרן קימת לישראל ובתרומתו של סינגליה - נרכשו אדמות הטרשים של הרכס.
מהחניון יורד השביל במדרון מערבה. כעבור כ- 100 מ' נפגוש בצומת שבילים וצמד ברושים המוקף גדר עץ. ברושים אלו ניטעו בשנות ה-50 לזכר יהודה ברנר ויעקב ברגר, כאן נבחר בשביל ימינה (צפונה). השביל חוצה את חניון הכניסה ליער, במקום ברזיה לאלו ששכחו להצטייד במים. נחצה את דרך האספלט אל רחבת הכורכר ונעבור את מנע הבקר, מצפון לה, בזהירות!.
השביל מתפתל ויורד אל "נחל הבאר". בשולי חורשת אורן ברוטיה מרשימה מבצבץ מבנה ישן מבטון - זוהי הבאר, לוחית מתכת של נציבות המים מעידה "באר מים מספר 1226". הבאר בנחל איננה באר עתיקה, היא איננה באר כדוגמת בארות הנגב בהן ניכרים חריצים באבני השפה. כאן אנו רואים רק מבנה בטון, שרידי מכונות וצינורות והשאר לדמיון. לא, לא רק לדמיון. לאחר שעלה קיבוץ חניתה אל מחנה הקבע בראש ההר, לאחר כחצי שנה באתר חומה ומגדל, דרש המשק מים רבים יותר. בוצע קידוח (בנחל) לעומק של כ- 40 מ' שממנו החלו שואבים. הוקם על הקידוח מבנה משאבה, בריכת אגירה וה"חניתאים שרו "ושאבתם מים בששון ממעיינות הישועה"... אך מקור המים אכזב וניטש כעבור שנים בודדות. היום נותר המבנה בשיממונו, ניתן להיכנס למבנה ו"לשמוע" את המולת הגנראטורים ואת משאבת הדיזל תוצרת ארה"ב.
צעדים בודדים ואנו נבלעים בערוץ נחל הבאר. כאן השקט מולך, כאן הדר האלונים ומשחקי אור וצל משווים למקום חוויה אחרת. כאן תרגישו עטופים בקסמו של היער ולא תרצו לחזור הביתה. הנחל, ערוץ קטן הזורם דרומה אל בקעת שפע ונחל בצת. רוב ימות השנה הנחל יבש, אך בימות גשמים מוביל הוא מים ומחזיקם מעט בגבים הסלעיים. המסלול לאורך הנחל מתפתל בין גדותיו, פעם חוצה לצד זה ופעם לאחר. צמרות האלונים (האלון המצוי) נישאות גבוה מעל ראשנו, בקרקעית היער בולטת ושכיחה אצבעונית החורש – צמח המאפיין חורשים מוצלים. בצידי הערוץ על הסלעים בולטות אוכלוסיות הטחבים והשרכים. גם בימות הקיץ החמים קטע זה של המסלול מוצל וקריר. כאן מומלץ לערוך את ההפסקה במסלול.
ממש לפני צאתו של הנחל אל מחוץ ליער, פונה השביל ימינה (מערבה). לאט לאט ובמתינות מטפס השביל במדרון. (אימות חשוב - אם הגעתם אל כרם הזיתים המגודר, סימן שעברתם את הפניה, שובו אל הנחל). [אם נמשיך מעט, מצומת זה, נפגוש משמאלנו שביל חדש שקק"ל פרצה – "שביל הצניר", שביל זה מסתיים במתקן מקורות בשוליו המזרחיים של יער חניתה ומחבר את המטייל אל נחל נמר] תוך כדי עליה נוכל להתרשם מתת היער המפותח שהתבסס בקרקעית האורנים: חרוב, אלה א"י, אלון מצוי ואלון תולע, אשחר א"י ועוד. גם האלונים הענקיים בנחל הבאר התבססו תחת צילם של אורנים ותיקים, שנכרתו או מתו בינתיים.
בחלקה האחרון של העלייה הקצרה, תחת צילו של אלון מרשים נעצור לקחת אוויר. זוהי גם נקודת תצפית מרשימה אל בקעת שפע בה זורם נחל בצת. מעל הבקעה בולט הכביש המפותל העולה אל פארק אדמית. בולטת גם שן הסלע המצוקית מדרום לכתם הירוק של פארק אדמית המכילה בתוכה את "מערת הקשת". בתום העלייה פונה השביל צפונה ומהלך ברוגע על קו גובה מעל נחל הבאר, תוך כ- 15 דקות ואנו שוב בחניון הנופש של חומה ומגדל.
אם אנחנו באזור כדאי לבקר ב"מצפה חניתה" בסמוך לגדר הגבול עם לבנון. נגיע אליו בשביל העולה היוצא מהשער הצפוני של הקיבוץ . על ההר נמצאים שרידי יישוב קדום (תל אל-מרד), ומפסגתו יש תצפית יפה על כפרי דרום לבנון ובקעת העיר צור. במדרון הצפוני של ההר יש מערת המסה ושמה מערת חניתה (מערת סולם). המערה סגורה למבקרים בשל בעיות בטיחות!
מערה זו שימשה מסתור לאנשי הפלמ"ח שהשתתפו בניסיון לפוצץ את גשר א-זיב. במערה התגלו כלים וחרסים מהתקופה ההלניסטית ואולי גם הכלקוליתית.
כדאי לבקר במוזיאון חניתה שנמצא בקיבוץ, במבנה הישן שבו התגוררו ראשוני המתיישבים. המוזיאון מחולק לשלושה אגפים: אולם ארכיאולוגי המוצגים בו ממצאים פרה-היסטוריים, כנעניים, פיניקים, פרסים, הלניסטים וביזנטיים, כלים מהתקופה הערבית הקדומה והמאוחרת ופריטים מהתקופה הצלבנית. באולם נוסף מוצג הנושא של "חומה ומיגדל", ובו דגמי יישובים שעלו על הקרקע בימי המאורעות. כמו כן מתועדים העלייה לחניתה ועמידת היישוב בהתקפות הרבות נגדו. בחדר הטבע, מוצגים פוחלצים, חיות וציפורים וצמחים מהאזור.

דרוגי-גולשים

1
אין יותר מדי מה לעשות שם חוץ מלעשות שם פיקניק ולראות את המגדל והנחל.. אחרי שהיינו שם שעתיים כבר רצינו לחזור..אני לא ממליצה לנסוע במיוחד ליער הזה...

התמונה של יעלי22

2
יער חניתה הוא מקום לפיקניקים, כאשר נראה כי לא מעט אנשים עשו שם פיקניקים והשאירו את הזבל אחריהם... אבל המגדל, כשריד היסטורי ל"חומה ומגדל" , המבצע שבאמצעותו הוקם קיבוץ חניתה, מרשים ואטרקטיבי לילדים ולמבוגרים