בית הקברות של אגודת השומרים בטבעון

  • בית הקברות של אגודת השומרים בטבעון
  • בית הקברות של אגודת השומרים בטבעון
  • בית הקברות של אגודת השומרים בטבעון
0
עדיין אין דרוגים

נכתב על ידי קובי פליישמן
בית עולם לשומרים - בית הקברות של 'אגודת השומרים'
בקצה הדרומי של רחוב השומרים בקרית טבעון, בצל חורשת אורנים מסתתר לו בית הקברות של אגודת השומרים המגלה בין אבניו סיפורי אהבה וגבורה. יחד נטייל ונשוטט בין המצבות הבנויות כגלעדים מעל הקברים ונשמע את הסיפורים.
לפניכם חלק קטן מסיפורים אלה. נכנס דרך מבנה השער היפה, שעל קירותיו מופיעה הכתובת 'בית עולם לשומרים אשר נתנו את נפשם לשמירה ולעם'. קירות מסדרון הכניסה, מכוסות בשמותיהם של חברי האגודה שלא הובאו לקבורה במקום. אחד השמות הבולטים הוא שמו של מרדכי פלונצ'יק, שעלה לארץ ועסק בענייני שמירה ובטחון והיה בין אסירי המג' של ארגון 'ההגנה'. לאחר שחרורו מהכלא הבריטי הצטרף במאי 1942, לקבוצה שיצאה צפונה בדרך הים בשליחות הצבא הבריטי. שליחות זו ממנה לא חזרו הוא וחבריו זכתה לימים לכינוי 'כג' יורדי הסירה'. עוד בולט מבין השמות מרדכי יגאל, שהיה מגדולי השומרים וממייסדי 'אגודת השומרים' שקבור בקברי 'השומר' בכפר גלעדי. בית הקברות המיוחד הזה, תוכנן ועוצב על ידי האדריכל משה יפה שנתן למקום צביון ואופי מקומי. לאחר שנכנס פנימה נבחין כי מצבות הקברים משובצות אבניים מהסביבה. עיצוב זה נועד להתאים את המקום למנהג היהודי להניח אבן בשעת ביקור בבית העלמין. "אגודת השומרים", שזהו בית הקברות היחידי של חבריה בכל הארץ, היא עוד חוליות בשרשרת ארגוני הביטחון והשמירה שהוקמו על ידי היישוב המתחדש בארץ ישראל. שרשרת זו החלה עם הקמתו של ארגון 'בר גיורא' שאלכסנדר זייד היה בין מייסדיה ונכללים בה גם 'השומר' וארגון 'ההגנה'. ביולי 1933 נוסדה האגודה, שנועדה לשמש כזרוע הליגאלית המקומית של ארגון 'ההגנה' ונקבעה חוקתה. חברי האגודה היו חברי הסתדרות העובדים ובהקימם את הארגון ביקשו לאגן את פעילותם גם כאיגוד מקצועי. תחילה פעלו חברי האגודה בצפון אך כעבור זמן הרחיבו את פעילותם לאזור השרון והדרום. לאחר הקמת המדינה הפכה האגודה לארגון שמירה מקצועי-ארצי ובשנת 1958 מנה הארגון כ- 400 חברים. כל המצטרפים לאגודה חתמו על הצהרה : "שיוויתי אותך, עמי ומולדתי תמיד לנגד עיני, חלבי ודמי נתונים לך עד גאולתך השלמה. מטרת חיי - לשמור אדמתך מכל פגע להגן עלייך מכל צר ואויב לפאר ולהאדיר את כבודך לכל קריאתך - עמי ומולדתי - אני מוכן חיי קודש לך - קודש לעד נאמן ומסור עד נישמתי האחרונה ". (י' רבינא, אגודת השומרים, תל אביב, תשכ'ו, עמ' 44).
נשוטט בין הקברים ונציין את זכרם של גיבורי העבר שעסקו בהתיישבות ושמירה כאן ובכל רחבי הארץ.
תחילה נסור לקבריהם של אלכסנדר וציפורה זייד, הנמצאים בשורה המרכזית של הקברים. אלכסנדר וציפורה זייד על קברו הטרי של זייד נשא דברים יצחק בן צבי: " אחינו זייד, לא באתי להספיד אותך, כי אין מספידים חייל הנופל בחזית, באתי להפרד ממך, אחי זייד (...) צנוע ושתקן היית בדבריך, ואיש גבורה במעשיך, סמל לחבריך הראשונים והאחרונים, נפלת מכדור מרצח, אתה שידעת ללמד לבניך ולחבריך איך צריך יהודי לחיות בארץ ישראלי, דמך השקה את הפינה אשר החיית בחייך, פינה זו שקבריה מעידים על החיים העבריים לפני כאלף וחמש מאות שנה כאן, בה קברו גדולים מבני עמנו, מן היער הזה ינקת כוחותיו, וממנו יינק הדור הבא" (פורן זבולון, אלכסנדר זייד, ירושלים תשמ'ד, עמ' 25). לצידו של זייד קבורה רעייתו ציפורה, לבית בקר, שהייתה שותפתו בפעילות השמירה וההתיישבות. רבים מבני משפחתה של צפורה היו מעורבים בפעילות שמירה וביטחון ומשפחתם הייתה לשם דבר. כמו בכל משפחה גם במשפחת בקר נמצאו הבנים שקצת חרגו מן המסורת המשפחתית וכזה היה האח דוד שהיה מעורב בשערורייה כאשר ירה בארוסה הבוגדני של האחות אסתר ונאלץ בשל כך לברוח לארה"ב שם הפך לצייר ידוע. בנו הסנטור ארווין בייקר שמר על קשר עם הארץ, כתומך נלהב של מדינת ישראל. האחות אסתר התחתנה עם מאיר קוזלובסקי שהיה חבר בארגון ה'שומר' ושניהם קבורים כאן בבית הקברות.
דמותו של זייד שימשה השראה לסופר אליעזר שמאלי, הקבור גם הוא כאן.
הוא אמנם לא היה מן השומרים אך תרומתו לעיצוב זכרונם זיכתה אותו במקום של כבוד. קברו וכבר רעייתו נמצאים סמוך לכניסה הדרומית של בית הקברות. האיש של 'אנשי בראשית' שמאלי נולד בפולין ב 1901 וכבר מגיל צעיר עסק בכתיבה של שירים ומעשיות. בשנת ב 1920 עלה לארץ ולימד בבית המדרש למורים בבית הכרם שבירושלים. בשנת 1923 לימד בכפר גלעדי ולאחר מכן בדגניה ונשר. בשנות המדינה הראשונות שימש כמפקח במשרד החינוך ופעל רבות להקמת רשת בתי ספר ביישובי העולים והמעברות. הוא נפטר בשנת 1985 ונקבר כאן. ספרו 'אנשי בראשית' היה לספר הילדים הארוך הראשון שנכתב בארץ ישראל. הספר, נכתב בהשראת פועלו של אלכסנדר זייד וחבריו וגיבור הסיפור- חרמוני (בן דמותו של זייד) - נודד בין מטולה לרוחמה בעסקי שמירה והגנה. בכתיבת הספר ביקש שמאלי להציג סיפור ציוני של גבורה וחלוציות לצד יצירה והסתפקות במועט. ואכן הספר הפך את דמותו של זייד לגיבורם של אלפי צעירים ובני נוער שרצו ללכת בדרכו. לאחר פרסומו בשנת 1933 זכה הספר ל - 12 מהדורות ואף תורגם למספר שפות.
נמשיך לשוטט בין הקברים ונפגוש עוד כמה מאנשי האגודה והעמק.
חלום על 'כיבוש המרעה' אריה אברמסון הוא איש של נדודים, טרגדיות ואהבה. אריה נולד באוקראינה ב 1896 ולאחר עלייתו בשנת 1913 הצטרף לארגון 'השומר'. בשנת 1914 החליט להקים קבוצת רועים לשם 'כיבוש המרעה' וכדי לשמש כוח עזר לשומרים - "יסתובב [הרועה] עם העדר בשדות שנרכשו על ידי הישוב היהודי אך טרם הספיקו לעבדם, וישמש כעיניו ואוזניו של השומר". כדי ללמוד את מלאכת רעיית הצאן יצא אריה עם חבריו אל התורכמנים ולאחר מכן הקים במושבה בית-גן את קבוצת 'הרועה' שמנתה 14 חברים וחברות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה לדמשק אך הצליח לברוח חזרה לארץ. בסיום המלחמה התגייס למשטרה ושירת בגליל העליון. לאחר שחרורו מהמשטרה חזר לעבודת המרעה והפעם במסגרת 'גדוד העבודה' שעלה להתיישבות בכפר גלעדי. בכפר גלעדי הקיים אריה משפחה ולאחר גרושיו והתאבדותה של אשתו עזב את הארץ ונסע למקסיקו. כעבור שנתיים חזר אל הארץ ואל המרעה והקים קבוצת רועים חדשה בשייח' אבריק יחד עם חברו גרשון פליישר. בתחילה רעתה הקבוצה את עדר הצאן (300 ראש) של הרב מיבלונקה (העתיד להקים את כפר חסידים) וכעבור זמן (בשנת 1926) התחברו לזייד ולקבוצת 'טרסק' (פירוש השם 'טרינק סאמע קוניאק' - שתה קוניאק טהור) שהגיעה מתל-אביב. בשנת 1927 התמקמה הקבוצה שמנתה 13 בחורים ובחורות בגבעות שייח' אברק וזכתה בפרס מידי הנציב העליון הבריטי על האייל המשובח ביותר בפלסטינה. לאחר התפרקותה של הקבוצה כעבור שנתיים, נשאר אריה במקום לצידו של זייד. בשנת 1934 התחתן אריה בשנית עם ליזה. את השנתיים הבאות עשה בכלא בעכו לאחר שהואשם בהריגת ערבי מקומי במהלך התנגשות עם בדואים בקוסקוס טבעון (קיבוץ אלונים). לצידו ישבו דומאי, מזרחי וחנקין שנדון לעשר שנות מאסר. לאחר שחרורו מהכלא ניסה שוב להקים קבוצת רועים במקום ומקבוצה זו הוקם לבסוף קיבוץ אלונים. בשנת 1941 הלך אריה לעולמו ונקבר כאן.
אביר האימפריה הבריטית אריה כץ נולד באוסטריה בשנת 1906.
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הצבאי עלה לארץ בשנת 1929 והחל לעסוק בשמירה ובהגנה. בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי ונשלח ליוון, במהלך המערכה הפיל במכונת ירייה שני מטוסים גרמנים. הוא נפל בשבי הגרמני אך הצליח להימלט ולהגיע לאי כרתים, שם נלחם נגד גדוד גרמני שחבריו למדו יחד איתו בבית הספר הצבאי באוסטריה. לאחר שנשבה ונמלט שוב הפך אריה למפקדם של פרטיזנים יוונים. במבצע מהיר עם חייליו הצליח להשתלט על סירת משמר גרמנית ולהגיע איתה ללוב. בהגיעו ללוב נחלם אריה בחזית האיטלקית ולאחר המלחמה עסק בפעולות 'הבריחה' מאירופה. עם שיחררו קיבל מהנציב הבריטי העליון בארץ את 'מדלית אביר האימפריה הבריטית'. לאחר הקמת המדינה המשיך את שרותו בצה"ל ולאחר מותו (1970) הובא לקבורה במקום.
מבין המצבות בבית קברות זה חריגה מצבתו הצבאית של יונה רסין -
כנפי יונה על המצבה חרוט השם, יונה רסין, והדרגה - סגן אלוף, ומקום הנפילה 'נפל בקרב בדרך לירושלים'. יונה נולד ברוסיה ועלה לארץ בגיל 11 כדי ללמוד בבצלאל. מאחר שהקשר עם משפחתו נותק נאלץ יונה לעבוד לפרנסתו ובגיל 17 עסק בשמירה על פרדס גולדברג, בחוות גולדברג ליד שער הגיא ובעין גנים. כעבור זמן הצטרף לחבורת הרועים שקמה בשייח' אבריק ועסק בארגון השמירה בעמק יזרעאל המערבי. בתקופת המאורעות התמנה למפקד גוש קריית חיים וטבריה, ואף היה חבר בפלוגות הלילה של וינגייט. יונה המשיך בתפקידיו הביטחוניים ומונה למפקד נפה ותפקיד קצין האבטחה של הסליקים של 'ההגנה'. בימי המאבק נגד הבריטי עסק בפעילות משפטית למען האסירים חברי 'ההגנה' שנתפסו והועמדו לדין בבית המשפט הבריטי. בדצמבר 1947 עלה בשיירה לירושלים כדי לטפל בענייני ה'הגנה'. בשער הגיא נורו על השיירה בה נסע מספר יריות ואחת מהם פגעה ביונה והרגה אותו במקום. ביתו של יונה, ציפי יניר מספרת כי עם הכרזת החלוקה בכט' בנובמבר 1947, אמר לה אביה:"אני לא אזכה לראות בקום המדינה שלנו, מדינת ישראל". בסמוך לקבריהם של הזוג רסין קברה של יונת הלפרין נכדתו של יונה שנקראה על שמו וביקשה להיקבר ליד סבה.
נסיים את הביקור סמוך לקבריהם של יואש ויצחק, הנמצאים סמוך לכניסה.
'הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו' המטייל בנחל השופט הנמצא לא הרחק מכאן יתקל בשני ברושים זקופים הניצבים בעמק הנקרא בפי המטיילים 'עמק השלום', שני הברושים הם סיפורם של השניים הקבורים כאן: יואש זולר (1913 - 1936) ויצחק קליצ'בסקי (1911 - 1936). לאחר עליתם ארצה בתחילת שנות השלושים הצטרפו לשורות השומרים ושמרו במטעי חברת 'נטע' בעמק נחל השופט. באחד הימים כשלא חזרו מהשמירה יצאו חבריהם לחפשם. גופותיהם נמצאו כעבור זמן סמוך לצריף השמירה ועקבות השומרים הובילו את השוטרים לכפר ריחנייה וקוסקוס טבעון. לבקשת אנשי יוקנעם הובאו השניים לקבורה בקבר אחים למרגלות הכרמל - ביוקנעם. לימים הועברו עצמותיהם לקבורה כאן בבית הקברות דבר הרצח הקשה שהתרחש בתחילת המאורעות זעזע את הישוב. דוד שמעונוביץ (שמעוני) המשורר החליט לכתוב שיר ולהקדיש אותו לשני החברים ולשני הבנים התאומים שנולדו במושבה יוקנעם אחר הרצח, ונקראו על שמם. בשירו מנציח דוד את פועלם של הנרצחים אך אינו שוכח לציין את תפקידם של הבאים אחריהם: "בהר אפרים, ביקנעם יצאו שני רעים לעזרת העם. יואש ויצחק בחורים אמיצים, עת למעדר ועת לחיצים. בחשכת הליל סכנות לרוב מאחורי כל אבן רוצח יארב. יואש בחיוך ליצחק ילחש: אם אפל - לבנך תקרא יואש רעו לקראתו באפל יצחק: ובנפלי תקרא לבנך יצחק בהר אפרים, ביקנעם יריה אחר יריה תרעם. מטר חיצים באפל ירעש על שדות ישראל יצחק ויואש. (.....) בהר אפרים, ביקנעם נולדו שני אחים לעזרת העם יואש ויצחק - בחורים כהלכה, גדלו מהרה, יואשים, יצחקים ! שדות ישראל לכם מחכים. "
לעיונכם האתר של קובי פליישמן www.bagalil.co.il//
מזה שנים אני עוסק בנושאי חינוך והדרכה, בהמשך לשירות בצה'ל משטרת ישראל וכנספח התרבות של ישראל באוזבקיסטאן, לימדתי הדרכתי וניהלתי מוסדות חינוך, והיום מטייל בשבילי הצפון ומספר את סיפוריה של ארץ ישראל, בקרו אותנו באתר הבית והצטרפו אלינו למסע משעשע ומרתק בהיסטוריה של ארץ ישראל. http://www.bagalil.co.il
מקור המאמר: www.articles.co.il מאמרים לשימוש חופשי.