נחל קטלב

נחל קטלב: מסלול טיול ובישולי שדה מצמחים שליקטנו בדרך

נחל קטלב נמצא באזור הנמצא בטבור הארץ- בהרי ירושלים. זהו אזור שנשתקמה בו צמחיית הבר של ארץ-ישראל ועצי האורן אינם דוחקים בו.

במסלול זה נפגוש ונכיר את ארבעה מיני הזעתר, נמולל את עליהם, נתבשם בריחם ונחוש את טעמם.

איך מגיעים לנחל קטלב? לבאים מהשפלה שלוש דרכים להגיע לתחילת המסלול:

א. בכביש המהיר תל-אביב-ירושלים סמוך לגשר הראל יש לפנות ימינה לכיוון מעוז ציון (קסטל) ולנסוע עד צומת צובה, כביש רמת-רזיאל-ירושלים. בצומת פונים שמאלה בדרך היורדת לאפיק נחל שורק. בצומת הבא פונים ימינה אל הדרך הנוסעת לאורך אפיק נחל שורק, בואכה היישובים בר-גיורה ונס-הרים. בשלב מסוים, הדרך נוטשת את אפיק הנחל ועולה בתלילות לכיוון בר-גיורה, כשמימין נמשך ערוץ נחל קטלב. כקילומטר אחד לפני היישוב בר-גיורה יש שלט המפנה את המטיילים ימינה לנחל קטלב-עין-גיורה. שם מחנים את הרכב בשולי הדרך ומשם מתחיל מסלול הזעתר.

ב. בדרך הַאמְפְרִי, העולה מבית-שמש דרך היישוב מַחְסַייה למערת הנטיפים אבשלום. בתום הטיפוס פונים ימינה, לנס-הרים. הדרך עוקפת את היישוב נס-הרים וממשיכה לירושלים. חולפים על פני צומת בר-גיורה-נס-הרים לכיוון הירידה לנחל שורק. כקילומטר אחד אחרי הצומת יש שלט המפנה את המטיילים שמאלה לנחל קטלב-עין-גיורה. מחנים את הרכב בשולי הדרך ומכאן מתחיל מסלול הזעתר.

ג. בדרך העולה מעמק האלה לבית-לחם, חולפים על פני מושב מטע ובצומת הבא, מעט לפני צור-הדסה, פונים שמאלה לכיוון ירושלים חולפים על פני היישוב בר-גיורה ואחרי כקילומטר אחד יש שלט המפנה שמאלה, לנחל קטלב-עין-גיורה. מחנים את הרכב במפרצי הדרך וזוהי תחילת מסלול הזעתר.

■ אורך המסלול: כ-5 ק"מ, משך הטיול: 5-4 שעות.

■ קושי: רגיל, הליכה במגמת ירידה, כולל מדרגות סלע ומעבר בתוך סבך מוצל של חורש ים-תיכוני. מתאים לכל המשפחה.

■ עונה מועדפת: כל השנה, בעיקר באביב.

■ ציוד חיוני: נעליים גבוהות, כובע, מימייה, מגדיר צמחים, מזמרה, סל או שקיות נייר לאיסוף תבלינים.

■ ציוד מומלץ: סיר קטן, מחבת, כוס, צלחת, גפרורים, קמח, שמן, מלח, סוכר.

■ שמירת טבע: המסלול מנותב בשמורת טבע אין לרמוס, לחמוס או לפגוע בערכי טבע מוגנים.

■ סוף המסלול והתארגנות מראש: סמוך לתחנת הרכבת בר-גיורה, במפגש של נחל קטלב ונחל שורק. פונים ימינה במסילה, חולפים על פני התחנה ומיד יורדים שמאלה מהמסילה. חוצים את הנחל על גבי גשרון-צינור ועולים על דרך עפר. אם הטיול מונה יותר ממכונית אחת, כדאי לשלוח כמה מכוניות לנקודת הסיום, להשאיר אותן שם וכל הנהגים יחזרו במכונית אחת לנקודת ההתחלה. הכניסה לדרך העפר היא מיד אחרי גשר רפאים, החולף על פני נחל רפאים שנשפך לנחל שורק. בסיום הירידה התלולה, כשהפנים לירושלים, פונים שמאלה בדרך העפר ונוסעים עד לחניון הסיום שמול תחנת הרכבת בר-גיורה.

נחל קטלב - המסלול

ממשיכים בדרך העפר המובילה לעין-גיורה. המעיין נובע סמוך לשרידי חווה חקלאית מוקפת שרידי חקלאות שלחין נטושה - טרסות ובוסתנים של עצי חבושים, לימונים, שקדים, תאנים וענבים.

בצדי הדרך המוליכה למעיין גדלים שני צמחי תבלין עיקריים. הכסוף שבהם והשליט בסביבה הוא האזוב המצוי - הזעתר. סמוך אליו אפשר להבחין בקורנית מקורקפת. אפשר לגזום מן הצמחים בצורה מבוקרת, כי הגיזום טוב לצמחי תבלין. את הגזם הירוק מאחסנים בשקיות נייר או בסלים, אך לעולם לא בשקיות ניילון, כי הניילון גורם להתעבות נוזלים על דופנות השקית ותבלין רטוב מתקלקל מהר.

את מי המעיין ניתן עדיין לשתות. יורדים בשביל צר דרך הטרסות הנטושות לאפיק הנחל, בנתיב תלול החולף על פני מדרגות סלע ומפלונים קטנים, בתוך סבך של חורש ים-תיכוני. יש לרדת בזהירות. בסבך הנחל מבחינים בגזעי עצים אדמדמים מפותלים.

אלה עצי הקטלב; שעל שמם נקרא הוואדי. סמוך לקטלב גדלים האלון המצוי והאלה הארצישראלית.

במורד הוואדי יש בורות חפורים ובנויים, אלה הם בורות סיד ומפחמות. בורות הסיד שימשו לשריפת גיר ולהפקת מלט וסיד בימים עברו, והמפחמות שימשו להכנת פחמים, להסקת קטרי הרכבת הטורקית במסילת ירושלים-יפו.

הדרך מגיעה למעיין קטן שלאורך התוואי שלו צומח סבך פֶּטֶל, זהו עין-קטלב ששפיעתו קטנה ומימיו מפכים באפיק. משם ואילך נפתח אפיקו של הוואדי, בו ניתן להבחין בשרידי חקלאות בעל - מטעי שקדים וזיתים. ואחריהם שוב חוֹרש ים-תיכוני והרבה שיחים שונים של זעתר, צַתְרה ורודה, צַתְרָנית משוּבֶּלת ומרווה משולשת.

במסילת הרכבת

סמוך למפגש הנחלים עוברת המסילה המגיעה לתחנת הרכבת של בר-גיורה. כאן, בחורשת האורנים הסמוכה לתחנה, אפשר להתארגן לארוחה מתובלת בזעתר ובשאר צמחי התבלין שנקטפו בדרך.

מאחורי התחנה פונים שמאלה, חוצים את נחל שורק על פני צינור-גשר ועולים על דרך העפר, כאן ממתינות המכוניות.

בישולי שדה

כיסני זעתר (אזוב מצוי): 

מפרידים את העלים מן הענפים. מכינים כירת אבנים בצורת האות ח', שפתחה לכיוון משב הרוח.

כלי הבישול צריכים לשבת היטב על האבנים. את קרקעית הכירה מרפדים במחטי אורן דקות כשעליהן זרדים וענפים דקים. מציתים את המחטים. האש תאחז גם בזרדים, ואז מוסיפים עוד ענפים.

על הכירה מניחים מחבת שבתוכה שמן, מטגנים את עלי האזוב שהופרדו, עד להזהבתם. בוזקים מעט מלח. יש להקפיד לא להפריז בטיגון כדי לא לחרוך את העלים. מכינים בצק ממים ומקמח, צרים כדורי בצק קטנים ומרדדים בידיים לפיתות קטנות ודקיקות בקוטר 5 ס"מ. במרכז כל פיתה שמים מעט מלית אזוב מטוגנת. מקפלים לשניים ומהדקים באצבעות את שולי הבצק.

את הכיסנים מטגנים בשמן עמוק.

פיתות קורנית:

מסירים מן הגבעולים רק את עליה הרכים של הקורנית. את העלים הרכים מערבבים בקמח ולשים אותם ביחד עד שמתקבל בצק קשה. מוסיפים מעט שמן ולשים עד שמתקבל בצק משומן וחלק.

צרים כדורים קטנים, מרדדים בכפות-הידיים לפיתות קטנות ומניחים בתוך מחבת ללא שמן. קולים על האש ומגישים מיד.

תה קורנית:

מניחים סיר מים על כירת האבנים. מיד אחרי הרתיחה מוסיפים למים קמצוץ עלי קורנית, סוכר או דבש, מרתיחים דקה או דקתיים ומגישים חם. אחרי האוכל ואחרי כיבוי האש וניקוי השטח, עולים על המסילה, פונים ימינה ומיד אחרי התחנה פונים שמאלה. עולים על הגשר ומגיעים למקום החנייה.

נסים קריספיל - http://www.moroccanhouse.co.il/