יסמין הכחולה

נפצח בוידוי, מעולם לא חשבתי שוודי אלן הוא גאון. הוא במאי מוכשר שעושה סרטים. הוא בעיקר נתפס אצלי כחרוץ מאוד. הוא עושה סרטים רבים ומוציא כמעט בכל שנה סרט חדש, במשך עשרות שנים. לפיכך יש לו תפוקה מדהימה, שרק גוברת ככל שהוא מתבגר ומפסיק להופיע במרבית הסרטים האחרונים שהוא יוצר. [יש יאמרו, תודה לעייל] ובתוך כל התפוקה הזו, חלק מן הסרטים שהוא עושה, טובים מאד אבל חלק גדול מהם הוא גם רע מאד. לפיכך סרט חדש של וודי אלן, מעולם לא היה אירוע קולנועי הכרחי מבחינתי, הרי אוטוטו יבוא עוד אחד אחר, ומשהו במבול הסרטים שהוא מנפיק בעשור האחרון מעט מרתיע, אבל בו בעת הוא מצליח לייצר כמה פנינים מאד משמעותיות: "ויקי כריסטינה ברצלונה", "נקודת מפגש" ו"חצות בפריס", היו שני סרטים מעולים שגם הביאו, בניגוד למה שמקובל אולי לחשוב, גם קהל רב לבתי הקולנוע.

תרשו לי להיות מאלו שמופתעים, אבל וודי אלן מנפיק בשנים האחרונות סרטים מעולים. כאלו שעומדים בשורה אחת עם יצירות מופת ותיקות הרבה יותר שלו, כמו "חנה ואחיותיה" ו"ימי הרדיו". אין ויכוח שמדובר באחד מן הקולנוענים המיומנים הגדולים החיים כיום. אבל וודי אלן, לא תמיד מרגש, הוא הרבה מאד פעמים מרגיש טכני, גם בסרטים הטובים. התחושה שעשה אותם וירטואוז קולנועי מאפילה פעמים הרבה על תחושת הרגש הנקי והמזוכך שאתה מבקש לקבל מסרט.

כל השורות האלו אינן תקפות ל"יסמין הכחולה", זהו סרטו הטוב ביותר של וודי אלן לפחות מזה שני עשורים, הוא מרגש, נוגע ללב ואפשר לומר שבכל קנה מידה, לא רק הוודי אלני של העניין, מדובר ביצירה קולנועית משובחת, מדוייקת, סוחפת ונוגעת ללב מהזן שרק גאוני רגש מהזן של טרנטורה או אלמדובר יכול להנפיק. מי ידע שוודי אלון גם יכול לרגש כל כך, משהו בשכלתנות האינטלקטואלית שלו מפנה את המקום המכובד שרגש צריך לקבל, והתוצאה היא לא פחות ממרהיבה.

במרכז עלילת הסרט, יסמין [ג'נט לשעבר], אשתו של איש עסקים נכלולי אשר יורדת מנכסיה ונאלצת לשקם את עצמה על ידי מעבר למגורים עם אחותה בסן פרנסיסקו. [שתיהן בנות מאומצות ואין בניהן קשר ביולוגי]. קיית בלנאשט בתפקיד שהיה ואם יחמוק ממנה האוסקר השנה, יהיה צורך להקים ועדת חקירה רצינית בנושא, מגישה כאן את אחת הדמויות הנשיות המרגשות, הנירוטיות והמורכבות שראה מסך הקולנוע. אני אוהב תפקידים נשיים מורכבים, ונדמה לי שאין היום בשטח כוכבת בולטת מסוגה שאינה מצטערת שלא נלחמה על התפקיד הזה בשיניים. זהו בדיוק התפקיד ששחקנית מעל גיל ארבעים צריכה בכדי להוכיח עד כמה גיל הוא באמת בסופו של דבר רק מספר, ושתפקיד כזה,עם עוצמות ורגישות כזו, אפשר לגלם רק אחרי שכבר ראית דבר או שניים בחיים.

אם תראו כמה נשים זעות בחוסר נוחות בכיסא במהלך ההקרנה, זה מכיוון שזה הסרט הכי פחות פמיניסטי בעליל שעשה אלן. תחת השאלה הפילוסופית של מה בעצם עלול לקרות לחיים שלך כשאת תולה את גורלך, ישותך, עתידת הכלכלי והרגשי בגבר, מסתתר דמות חסרת אונים, ריקה, מפוחדת ומלאת רבדים שקשה לאהוב או לחמול אותה. יסמין בגילומה של בלנשט היא פשוט מראה חדה מדי כי כל אחד מכם מכיר אישה כזו, אוהב אותה, מרחם עליה, שונא אותה או שמח לאידה. אבל זו תהיה דרך לראות את הסרט הזה באופן פשטני ולהאשים אותו בשנאת נשים, כי יש גם לא מעט גברים כאלו.

הסרט מתכתב לכל אורכו בצורה מודעת עם אחת היצירות הבימתיות והפילמאיות המופתיות ביותר, "חשמלית ושמה תשוקה" של טנסי וויליאמס, עשה את זה גם אלמדובר בעבר ב"הכול אודות אימא", שהתכתב שם עם "הכול אודות חווה" במה שהפך בסופו של דבר לסרטו הטוב והשלם ביותר. נדמה שגם כאן, במקרה של וודי אלן, ההישענות על היצירה המופתית הזו עושה רק חסד לסרט המשובח ביותר שהוציא תחת ידיו מזה זמן רב, ולטעמי, בכלל.

לא להחמיץ, זו דיוקן בלתי מתפשר שתופס חלק גדול מן הבלבול והנכות הרגשית של רבים מאיתנו בעידן בו אנו חיים, כמו לחשוב רק על עצמנו, ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי ולבלוע זנקס או ציפרלקס, בעוד אנו דורסים את רגשותיו של האחר ברגע שהם לא תואמים את רצונותינו שלנו. הוא הפתרון הוואלידי היחד לכל בעיותינו. סצנת הסיום המקאברית של הסרט הזה, היא בלתי נשכחת בכל מובן שהוא, ואחד מן הרגעים הקולנועים הפיוטים החזקים שראיתם בשנים האחרונות.

Blue Jasmine - Official Trailer (HD) Cate Blanchett, Alec Baldwin