חוקוק - מהגשר של נחל עמוד עד לגינוסר

  • מערת אמירה
4
ממוצע: 4 (דרוג 1)

יורדים דרך הזיתים (הדרך מתחילה מעט לאחר היציאה משער המשק) לגשר הכביש לחוקוק. חלק מהדרך עוברת על הכביש ולכן יש ללכת במשנה זהירות . לפני הגשר, קצת לאחר בריכת המים העגולה (המגודרת), תופסים את השביל היורד דרומה דרך נחל עמוד לכיוון גינוסר. לאחר הליכה קצרה נראה בצד שמאל את מערת זוטיה הידועה בכינויה "מערת השודדים".

אם אנו מטיילים באביב נוכל לראות את שלל החטמיות הזיפניות הפורחות בצבע וורוד מרהיב. נמשיך כשאנו עוקבים אחר הסימון של "שביל ישראל".

מגיעים למטע מנגו (של קיבוץ עמיעד), חוצים את הערוץ (זהירות-הסימון של שביל ישראל מטעה כאן-אין להתייחס אליו בנקודה זו). בערוץ נחל עמוד נוכל לראות את הגשר העת'מאני שהעביר את מי נחל צלמון לצפון בקעת גינוסר. בצד צפון מזרח, נראה את מערת אמירה, ובצד ימין תחנת שאיבה השייכת לכל מפעל הקולחין של צפון מערב הכינרת, שבמימיו משתמשים להשקיית המטעים בבקעת גינוסר.

נפנה דרומה ונמשיך לעקוב אחר שביל ישראל שמוביל לכיוון המושבה מגדל (לא להתפתות לצאת לכיוון הכביש). השביל עובר ליד שרידי טחנת קמח, אחת מהטחנות הרבות שהיו בנחל צלמון. בצידה גדלים אקליפטוסים גבוהים. כאן עוזבים את שביל ישראל וממשיכים בסימון שבילים כחול המוביל לכיוון גינוסר וכביש טבריה ראש פינה. נפנה בשביל לכיוון הכביש. בדרכנו נראה את מטעי הבננות המטופחים של קיבוץ גינוסר. חלק מהשתילים גדלים בתוך בתי רשת, ניסוי חדש שנועד בין היתר להביא לצמצום הצורך במים וכן לצמצום פגעי רוח ומזג אוויר קיצוני (שרב וקרה). נלך עד לכביש הראשי שם יחכה הרכב.

הגשרים העות'מאניים
קיימים באזורינו שני גשרים עותומאניים: האחד הגשר העותומאני במוצא נחל עמוד, גשר בעל שתי קשתות, והגשר העותומאני על נחל חוקוק (קרוב למקום בו חוצה קיום הכביש ללבנים את נחל חוקוק). שניהם מצויים על תוואי הדרך העותומאנית האימפריאלית שהובילה מטבריה לבקעת בית הכרם, ולחאן ג'יב-יוסף שהיה מרכז שלטוני מסחרי קדמי של צפת בירת המחוז. דרך זו מסומנת במפות המנדטוריות ועליה נסעה תחבורה ציבורית סדירה של אוטובוסים (טבריה- יקוק) עד קום המדינה. שני הגשרים בנויים מאבני בזלת ועוברים על גבי קשתות כמו הגשרים הנראים לאורך תוואי רכבת העמק.

טחנות קמח
שיטת הפעלת טחנת הקמח בכוח המים מוכרת מנחלים רבים בארץ (ראו איור): חלק ממי הנחל נתפסו על ידי תעלה אשר הובילה אותם לעבר טחנת הקמח, תוך כדי צבירת גובה בין אפיק זרימת הנחל לבין התעלה. במבנה תחנת הקמח, הפילו את המים דרך ארובה ומגלש לעבר גלגל הכפות. לבעל הטחנה היו טבעות בגדלים שונים שבאמצעותם וויסת את זרם המים. לחץ המים הנופלים הניע את גלגל כפות אשר היה קשור בחלקו העליון לאבני ריחיים (האבן והשכב). מכן המשיכו המים בחזרה לאפיק הנחל. השימוש במים להנעת הכפות אינו מזהם אותם והם חוזרים לנחל נקיים. תחנות הקמח נקראו לרוב על שם הישוב שהשתמש בהם.

בשנת 1864 או ראשית 1865 הקים יהודי ירושלמי בשם זלמן לוי את טחנת הקמח הראשונה שהופעלה בכח הקיטור. טחנת הקמח של מלוויל פטר ברגהיים בירושלים שהופעלה בסוף שנת 1877 או בראשית 1878 היא טחנת הקיטור "התעשייתית" הראשונה בארץ. היא פעלה לא כטחנת "שירות" ללקוחות המביאים את תבואתם לטחינה, כי אם הטחנה מסחרית הטוחנת קמח על אחריות בעליה. לפי יחיאל מיכל פינס, עסקן ירושלמי שפירסם מאמרים על כלכלת הארץ בעתונים העבריים ברוסיה, היו בארץ בשנת 1885 שש טחנות קיטור. אף על פי כן לא חדל השימוש בטחנות שהונעו בכוח המים וחלק פעלו עד 1948.

מערת זוטיה ("מערת השודדים")
מצויה על הגדה המזרחית של הנחל מדרום לכביש חוקוק (8077) הנקראת גם "מערת גולגולת", על שום שנמצאה בה גולגולת אישה מטיפוס מיוחד שהתפרסם בעולם כ"האדם הגלילי."

מערת אמירה - הנסיכה
מערה טבעית גדולה המצויה על הגדה המזרחית של הנחל מדרום לכביש חוקוק (8077) אחת מארבע המערות בהן נמצאו ממצאים מהתקופה הפרה היסטורית.

איך מגיעים:
תחילת המסלול בשער המשק של קיבוץ חוקוק