בית הפנקייק בבית ינאי - כפר ויתקין

שנים לפני שהוקם לו הקניון המפלצתי בצומת בית ינאי, בית הפנקייק או בשמו העממי והמוכר יותר: הפזנון, היה המקום היחיד ההכרחי לעצירה בדרך לנסיעה לחיפה ולכנרת.

טעמם של הפנקייקים המשובחים ושל העצירה המיוחלת כארבעים דקות נסיעה מרגע היציאה מתל אביב היוותה את שיאו של הטיול לטבריה. לאחריה לא נותר אלא להירדם שבעים ומרוצים עד שמגיעים אל הכנרת או יעד אחר בצפון.
בית הפנקייק המקורי הוא אחד המקומות הראשונים בארץ בתחום המזון שפתחו את שעריהם 24 שעות ברציפות. מיקומו, על צומת בית ינאי התגלה כמיקום מנצח במיוחד. קרוב מספיק לתל אביב בשביל לעשות הפסקה ביציאה ממנה ורחוק מספיק ממנה למגיעים מצפון הארץ למרכזה על מנת לתרץ את אותה ההפסקה בדיוק.

הפזנון בסמוך לתחנת הדלק פז, ממנה קיבל את שמו, נהנה מנגישות גבוהה, מחניה בשפע ואווירה יחודית של עשרות מלצריות ותיקות עם פנקסים קטנים ממש כמו באמריקה שרשמו באיזה פנקייק אתם מעוניינים מתוך המבחר הגדול. לאוהבי ארוחות צהריים בשריות הגיש הפזנון צ'ילי עשיר וטעים. אבל הפנקייק, היה ספינת הדגל של העניין כולו והעובדה שיש מקום שפתוח כל הזמן נראתה בשנות השבעים הכי אמריקה שאפשר.

השנים חלפו, במפתיע לא נפתחה בארץ עדיין אף רשת פנקייק רצינית אבל האיזור כולו נהנה מתנופת פיתוח גדולה שתוצאותיה היו הקטנה והתמזערות של משקלו של הפזנון המקורי. בעוד שעד לפני הקמת הקניון במתחם הצומת הפזנון היה המקום היחיד לעצור בו להתרעננות, הרי שעם פתיחתו של הקניון, הגיעו רשתות מזון שונות אליו ושינו את סדר הדברים. הפזנון המשיך למלוך עוד כמה שנים עד שגם המתחם שלו נכנע לפלישת המותגים.

לא. הוא לא נסגר, הוא פשוט עבר משם....למחלף הסירה בהרצליה. אבל במקומו [מותג זה מותג] הוקם בית פנקייק אחר, חיוור, בשטח קטן מאד, לימינו סניף משגשג במיוחד של ארומה ולשמאלו סניף של צומת ספרים ועוד חנויות אחרות. בבת אחת המקום הענקי הזה ירד מגדולתו ,והילדים של היום שעוצרים במתחם לא יודעים שמדובר אולי בסניף הפאסט פוד בניחוח האמריקאי היחיד בארץ שאחראי אולי לאחד מהלהיטים הגדולים ביותר של יגאל בשן ["מזמזם לי פזמון בפזנון"]. הם גם לא יודעים מי זה יגאל בשן. והם גם לא ידעו לעולם שהם אוכלים במקום שממוקם על חתיכת היסטוריה אבל הוא לא ההיסטוריה עצמה, אלה גירסה הרבה יותר נחותה שלה.

לא ברור איך לא הפך הפזנון לרשת כובשת וחובקת בכל הארץ. בית הפנקייק הממוקם שם היום הוא סתם בית פנקייק. הוא לא הפזנון. הוא סתם יושב במיקומו. הפנקייקים חסרי יחוד ונראים היום שגרתיים מאד ועל המקום כולו שורה אווירת עייפות ושיעמום אחד גדול.

גם לא בשביל הנוסטלגיה. עדיף סניף ארומה הצמוד.