כפר רג'ר - עג'ר טעימה מלבנון

הכפר רג'ר עג'ר אינו דומה לשום מקום בארץ, ולמעשה חלקים ממנו כלל לא נמצאים בארץ. תתכונו לקפיצה קטנה לחו"ל מבלי צורך בדרכון, והפעם בגישה חופשית לגמרי ללא צורך באישור הצבא או תיאום מראש.

הכפר רג'ר שהינו למעשה כפר ערבי המאוכלס בתושבים שרובם ככולם הינם מוסלמים שיעים - עלוואים, הוא הכפר העלוואי היחידי בתחומי מדינת ישראל והוא שונה מכל מה שהכרתם. במראות, בטעמים, בריחות, באווירה וקבלת הפנים הלבבית. בועה אמיתית של שלום ואחווה בני כל הדתות, מקום מרתק ומיוחד מאד שנקווה שימשיך לשמור על הצביון הכל כך מיוחד בשבו.

אחת הסברות לשם רג'ר היא צוענים בערבית, כמעט כמו הנווארים שגם הם צוענים שחלקם גרים עד היום בירושלים. למעשה אין הרבה קשר בין הצוענים של פעם לבין התושבים העלוואים שגרים בו היום ומגדירים את עצמם כסורים עלוואים בדיוק כמו משפחת אסד שליטת סוריה. המקום היושב על פרשת דרכים מרכזית בין דרך החוף לבירה דמשק ובסמוך למקור מים שופע הלו הוא הואזני שמקורותים מזינים את נחל החצבני שזורם לישראל ובאזור הגבול והגשר הרומי הופך רשמית לנחל שניר.

ההיסטוריה המודרנית של המקום מורכבת, אך יש לציין שהבעיה היחודית של הכפר היא זהותו המעורבת שעל פי תושביו היא סורית, ועל פי שיוכו הגיאוגרפי הוא לבנוני. בעיה זו נובעת מכך שעוד בהסכם סייקס-פיקו כאשר חלקו ביניהם המעצמות את שטחי ההשפעה בין האימפריה הבריטית לשטחי ההשפעה הצרפתית נמתח במפה קו ישר אשר למעשה חצה את הכפר באמצע.

הבדיחה המקומית היא שהקו פשוט היה עבה מידי בשרטוט וכך חצה את הכפר לשניים ועדיף היה להשתמש בעפרון חד יותר שהיה פותר את כל הבעיות. כך או כך, כאשר מדינת ישראל השתלטה על שטחי רמת הגולן וכבשה אותם מידי הסורים בשנת 1967 , הפכו תושבי הכפר לתושבי ישראל דה פקטו. ממשלת לבנון לא רוצה בהם של שיוכם הדתי העלוואי שכן אין עלוואים בלבנון כלל, מדינת לבנון מקסימום חושקת באדמותיהם ואינה רוצה להסתבך עם הריבון הסורי הקודם במקום, ואילו השיוך והזיהוי הסורי שלהם משאיר אותם בידי ידיים ישראליות.

כאשר פלשה ישראל ללבנון בשנת 1982 הפכה בעיה זו לקטנה יותר מעצם הנוכחות הישראלית והשליטה בשני צידי הגבול, אולם שבה והחריפה עם נסיגת ישראל משטח לבנון בשנת 2000 לגבול הבינלאומי, אותו גבול שעובר בדיוק במרכז הכפר אולם נסיונות לקבוע אותו נתקלו בהתנגדות אקטיבית של תושבי הכפר שהעדיפו את שלמותו בריבונות זו או אחרת.

מאז, למעשה שלטה ישראל בצורה זו או אחרת על כל שטח הכפר גם אם ללא מנדט חוקי והגבלות קשות הוטלו על הכפר ועל היוצאים והנכנסים בשעריו. גדר המערכת הישראלית אינה מקיפה את הכפר כולו ולמעשה ישנה גדר היקפית שנבנתה על ידי כוחות האו"ם שאף מאבטחים אותה באופן קבוע ולמעשה מונעים כל מעבר ממבולעת הכפר רג'ר לשטחו הלבנוני כולל גישה למקורות המים הטבעיים שלו בנחל הואזני.

בחודש ספטמבר 2022 נפל דבר, כוחות מג"ב וצה"ל שאיישו את המחסום בכניסה נעלמו כרעם ביום בהיר וללא כל הודעה מוקדמת והכניסה לכפר מותרת כעת לכל וללא כל תיאום או הגבלה, וכאן בדיוק מתחיל הסיפור שלנו.

אל הכפר נכנסים בכביש הראשי המגיע אל הנקודה הראשונה בסיור שלנו בכפר, מרפסת התצפית לעבר הנחלים וזאני וחצבאני הממוקמת בטיילת הכפר, את הרכב ניתן להחנות באזור זה. ממשיכים צפונה בטיילת עד פסל הנביא אליאס הלו הוא גם אליהו הנביא שלנו, זו למעשה מעין הכיכר הראשית של הכפר, חוצים את הכביש וצועדים היישר אל גן השלום.

גן השלום הינו מקום יפה ומטופח במיוחד החולק כבוד לשלושת הדתות המונותאיסטיות - יהדות, איסלאם ונצרות וכולל מוטבים ידועים כגון פסל של מרים, מנורה יהודית ומגן דוד ומוטיבים דתיים נוספים. המקום מטופח מאד מאד בצמחיה ומדשאות, ברזית מים, גן שעשועים עם מתקנים לילדים ובסמוך אליו מקלט גדול בנוסח המוכר לכל הישראלים באשר הם אלא שהמיוחד במקלט זה שהוא זכה "לעטיפה" בעלת עיצוב נאה של מוזאיקה וגוונים המטשטשים את יעודו המקורי ועוזרים לו להשתלב בסביבה. מקום בהחלט מטופח ומעורר השתאות שבמרכזו מזרקה בה מפוסלים אריות בשיש קררה איטלקי עם ניחוחות של חו"ל - אין דברים דומים בארץ.

אגב, הכפר הזה לא דומה לשום כפר ערבי או יהודי שאתם מכירים. הוא שקט מאד, נקי מאד, מטופח מאד, פורח מאד צבעוני וססגוני ובהחלט שוחר שלום והאנשים בו מנומסים ומסבירי פנים, ככל הנראה עניין של חינוך וחיים בתוך מובלעת שמורה עם חשיפה מינימלית לעולם הגדול.

לאחר הסיור בגן השלום ניתן לחזור לכביש הראשי ולהמשיך בטיילת צפונה עד לכיכר האימם עלי איבן אבו טאלב הלו הוא האימם הנעלם המקודש לשיעה ולעלוואים, בן דודו של הנביא מוחמד שהיה נשוי לבתו של הנביא מוחמד, פאטמה. בדרך ניתן לצפות במבנה בעל שתי קומות מצד ימין של הכביש, בית העם "המדאפה" בכפר רג'ר שבו מתכנסים השייחים ומכובדי הכפר לדון בהחלטות שעל סדר היום ועל פי החלתטם ישק דבר.ככר האימם עלי היא פסל מרהיב וססגוני עם מזרקת מים שנחנך בכפר לכבודו והושק שעות ספורות לפני חג היעד אל פיטר תוך מאמץ קהילתי מתמשך לתוך הלילה בכדי לעמוד בלוח הזמנים הצפוף.

ככלל, ניתן לראות בודאות כי שליחי הציבור והקהילה של הכפר לוקחים אותם למקום טוב ומקבלים החלטות המטיבות עם כל תושבי הכפר. נראה שהחמולה המרכזית היא חמולת חטיב שמקור מוצאה בעיר חומס שבסוריה, והכפר היה בקשרים טובים עם השלטון הסורי ונהג לשלוח לשם את מיטב בניו ללימודים בסוריה, בעיקר לימודי רפואה וכל זאת עד מלחמת האחים שהחריבה את סוריה.

אין הרבה פשיעה אם בכלל, ובכפר עצמו שיעורי הזכאים לבגרות עומדים על מעל 90%! . בעבר היה הכפר רג'ר מזוהה עם הפרת חוק וסחר בסמים וזאת עקב מיקומו הגיאוגרפי היחודי, אולם כיום המקום שינה פניו ללא הכר והוא ללא ספק אחד מהכפרים היפים בעלי איכות חיים מהגבוהות בארץ. רוב תושביו מתפרנסים מחקלאות בישובי הסביבה ויש גם מורים, עובדי מדינה, ובעלי מקצועו חופשיים כגון עורכי דין אולם השאיפה היא להרחיב את אפיקי הפרנסה גם לאפיקי תיירות.

הכפר למוד ימי מלחמה ניתוק ובידוד ובשל כך יש להם את כל הנדרש להסתמכות עצמית מלאה כגון תחנת קמח, מגדל\מאגר מים, גנרטור גדול לאספקת חשמל, ועיקר אמצעי החימום בחורף הם קמיני העצים המפורסמים הניתנים לזיהוי בקלות לפי הארובות ומערומי העץ להסקה בחצרות.

השיטוט בכפר נעים מאד, הכל נקי ופורח וצבעי הבתים ססגוניים מאד. האוכל במקום טעים מאד, ובכלל - למרות שבפועל חלקו הצפוני שייך למדינת לבנון, וזוהי מדינת אויב האסורה בכניסה, הנושא לא נאכף וזה תמיד נחמד לראות עין בעין כיצד חיים אנשים שונים מתרבות שונה ובמקרה זה העלוואים.

המלצה לסיום, רוצו לבקר בכפר שכן אין לדעת עד מתי ימשך השקט היחסי ומתי תיחסם שוב הכניסה ומתי יתלהט המקום שוב ועלול להפוך לגיהנום במקום לגן עדן, או לחלופין יתמסחר לגמרי ויהפוך לאטרקציה תיירותית נטולת נשמה וטעם. כמות המבקרים הישראלים (הרעשניים והקולניים והלא מכבדים בעליל את המקום) היא עצומה. מומלץ לא להגיע בשבתות וחגים שכן אז.....קשה מאד להנות מהאווירה המיוחדת של מקום זה. מקום שבו נראה למעשה אוהבים ומכבדים כל אדם באשר הוא אדם ללא קשר למוצא, דת, גזע ומין. יש מה ללמוד גם מהשכנים שלנו.