קפה רולדין גבעתיים

לרשת רולדין יש דימוי יוקרתי במיוחד שכאשר הוא חובר לעוגה טובה במיוחד נדמה לנו כמעט תמיד שהעניין מוצדק.

אנחנו בוחרים פיסת עוגה, משלמים עליה מחיר שערורייתי הנקוב במחיר לקילו על פי גרמים בכדי שלא נבהל, נרתעים מעט בקופה אבל תמיד יכולים אחר כך להשוויץ שקנינו עוגה ברולדין.

בעיקרו של דבר, ברוב המקרים מילת הקסם "זה מרולדין" תעשה את ההבדל בכל מקום בו נגיע אליו עם נתח העוגה היוקרתי שלרוב מחירו ישתווה לזה של פילה עגל ואנחנו נהיה מרוצים שהרשמנו את האורחים או המארחים שלנו.
נדמה שלאירוע המוגדר כמיוחד, יש תמיד צידוק לקנות דווקא שם, אבל איכשהוא החור בכיס ירתיע אותנו בעתיד מלהכנס ולרכוש שם באופן ספונטני חתיכה נוספת סתם בשביל לפנק את עצמנו במהלך יום חול רגיל וללא "אירוע" חשוב.
במרבית סניפי הרשת אפשר גם לשבת לשתות קפה ולבחור ממבחר העוגות באופן מדגמי משהו פרוסה יצוגית מעוגה אהובה אבל הפינוק הזה עלול להתגלות כיקר ולא מספק.

כך המקרה ככל שמדובר בסניף החדש יחסית של רשת רולדין בכיכר נגה המפורסמת אשר ברחוב ויצמן בגבעתיים.
שתי כוסות קפה, בקבוק סודה בצירוף סופגניות בגודל מיני במילוי ריבת חלב["לא נשאר לנו עם ריבה"] שהיו לא חמות, לא פריכות במיוחד אבל נהנו מבצק שהיה ברמה סבירה פחות או יותר, זהו תענוג שיעלה לכם שישים שקל לערך ואין לו שום הצדקה.

כאשר המחיר השערורייתי מצטרף לכך שהקפה שהוגש לכם הוגש קר במיוחד, לא חזק מספיק ושהייתם צריכים לקום שלוש פעמים בעצמכם מכיוון שאין מספיק מלצרים פנויים הרי שזהו תענוג מפוקפק במיוחד שלא לומר מאכזב.
מיקומה של החנות מרכזי מאד,אין הקפדה על עיצוב פנים מרשים במיוחד וכנ"ל לגבי אוסף השולחנו והכיסאות שנדמה שהושג במכירה פומבית משאריות רשת קפולסקי זכרונה לברכה.
אין בנמצא חניה כלל ורעש הצומת מחריש אוזניים במיוחד, כך שבסיכומו של דבר החוויה דומה לאכילה של פלאפל בשוק בצלאל רק הרבה יותר יקר.

לתמחור גבוה צריכים להיות נלווים גם כמה תנאים נוספים, כמו איכות השירות, איכות המוצר המוגמר ותנאי הסביבה שמקיפים אתכם. רשת R קפה מוכיחה את אמיתות הנתונים האלו בכל פעם מחדש.

לרולדין כמי שהייתה כאן דקה לפני R קפה עם מוניטין האפייה שלה, יש עדין הרבה מה ללמוד ביצירת תנאים סביבתיים שיהלמו את תעריפיה.
ובכמה מילים: עדיף לקחת את העוגה הביתה ולהכין קפה כמו שצריך בעצמכם בסלון השקט והשליו שלכם.