מיער קריית אתא לנחל ציפורי

כשהאדמה רטובה וריחנית, מנוקדת בפרחי חורף ועצים רחוצים מגשם, זה הזמן לטייל בדרך נוף יערות ציפורי.
להביט בנוף יערות טבעיים ויערות נטע אדם, לצפות בשדות הירוקים של אפיק נחל ציפורי ועמק זבולון, לבקר באתרים היסטוריים וארכיאולוגיים הקשורים לתקופת המשנה והתלמוד ומעבר הסנהדרין לגליל, וגם - ל"תפוס" מנוחה בצל שפע חניוני הפיקניק הפזורים לאורכה. לילדים זוהי ממלכה בלתי נגמרת של פעילות ומשחקים, ולמבוגרים – פיקניק מעולם אחר.

המסלול
אנו נתחיל את המסלול בשכונת גבעת טל שבקריית אתא. הדרך חוצה את גבעות אלונים שפרעם ומתפצלת מסבך היערות, כשבדרך תצפיות נוף יפיפיות לכיוון מפרץ חיפה, הכרמל, עמק זבולון וכמובן נחל ציפורי. מהקבר נמשכת הדרך, ובה נפגוש חניוני נופש פעיל ובהם שולחנות לפיקניק ומתקני משחק. לילדים זוהי ממלכה בלתי נגמרת של פעילות ומשחקים.

מכאן נמשיך לחורבת אושה מדרום. השטח מגודר משום שהוא משמש למרעה. באתר זה שכנה העיירה הקדומה אושה. בעקבות מרד בר כוכבא (132-135 לספירה) וחורבן היישוב היהודי ביהודה, נדד מרכז הכובד של החיים היהודיים לגליל. מוסדות ההנהגה העצמית: הסנהדרין והנשיאות הועתקו גם הם.אושה הייתה המשכן הקבוע הראשון לסנהדרין בנדודיו בגליל. לכאן נתכנסו שרידי החכמים, שחידשו את הסנהדרין והתקינו תקנות הידועות כ"תקנות אושה". השכבה היהודית של אושא נסתרת היום בין חורבותיו של הכפר הערבי "הושה". טרם נערכה חפירה ארכיאולוגית באתר. הגישה לחורבה מתאפשרת משוליו הדרומיים של חניון קריית אתא על פי השילוט.

משם נמשיך לשוליים הצפוניים של היער, צפונית לחורבת אושה אל "אבן השבת". זוהי כתובת ביוונית החרוטה בסלע, כוללת 12 אותיות ויש המזהים בה את המילה שבת. הכתובת סימנה, כנראה, את תחום השבת של אושה. לא רחוק מ"אבן השבת" מצויה מערה, בה ציון קברו של רבי יהודה בן בבא. (צומת סומך הקרוב, קרוי כך בשל סיפור הסמיכה ההיסטורי) המערה שמעליה נבנה ציון קבר, משמשת היום מקום תפילה פעיל. יהודה בן בבא היה מעשרת הרוגי מלכות ועל פי המסורת כאן הוא הסמיך רבנים בניגוד לאיסור שהטילו הרומאים, שהוציאוהו להורג. (לאתרים אלה אפשר להגיע בדרך לרכב 4X4 המסומנת בכחול, ומובילה מחניון יער קרית אתא לכביש שפרעם-סומך).

עתה ניסע לעין יבקע שבנחל ציפורי. נצא מהיער מזרחה, בדרך הפונה לכביש המוליך לקיבוץ הרדוף. לפני שער הכניסה לקיבוץ נפנה שמאלה בדרך עפר, שהופכת לכביש ביישוב הבדווי כעביה צפון. המעיין נקרא גם בפי המקומיים "ראס אל עין" = ראש המעיין או "ראס א-נבע", הוא מעיין איתן. הוא נפוץ גם בשמו "מעיין הסוסים" בשל שימושו בעבר לשטיפת הצאן והסוסים. בריכת המעיין נבנתה כבר בתקופה הרומית ושרידי קירות קדומים בולטים בשוליה. לאחרונה (בראשית המאה ה- 20) טופלה הבריכה ונבנה בה קיר להרמת מפלס המים ע"י הכרמליתים, לצורך הובלת המים באמה לטחנת הנזירים.מעיינותיו של הנחל הפעילו בעבר טחנות קמח רבות, ששרידיהן פזורים לאורך אפיקו. שרידיהן של שתי טחנות קמח מרשימות מעטרים את חלקו המערבי של הנחל.

נרד בכביש עד לערוץ נחל ציפורי, ונפנה מערבה (ימינה) בכביש, במקביל לנחל, עד לגשר צבעוני החוצה את הערוץ. נחנה את הרכב ליד הגשר ונצעד כ- 800 מטרים , למעיין שופע, שמימיו זורמים לתוך בריכה עתיקה.

שני קילומטר מכאן, במורד הנחל, שוכנת "טחנת הנזירים", ניתן להגיע לשם ברגל או ברכב. המבנה הגדול, מזכיר טירה ארופאית. הטחנות פעלו עד סוף שנות העשרים של המאה ה- 20, אך עתה הן נטושות. (הערה: אפשר להגיע אל האתר גם מכביש 70) מבנה הטחנה השתמר בצורה יפה. הוא שייך למנזר הכרמליתי שהפעיל את הטחנה עד לראשית המאה ה- 20. המים לטחנה הגיעו באמה בנויה מעין יבקע המצוי כ- 2 ק"מ מזרחה. המים שהגיעו אל גג המבנה נפלו אל גלגלי הכפות בארובה שהאיצה את המים. הטחנה בנויה שתי קומות, בכל קומה היו שתי מערכות לטחינת קמח: שני גלגילי כפות ושתי אבני ריחיים.

הדרך מתפצלת דרך כביש עדי - הרדוף וממשיכה אל היערות המזרחיים, הנושקים לאלון הגליל. בדרך נחלוף על פני עמק רימונים, בהם מטעי רימון מרשימים. באביב ובראשית הקיץ מלבלבים העצים ופרחי הרימון האדומים בולטים ביופיים. בסתיו נותן הרימון פריו ובחורף המטעים בשלכת ולעמק העירום יופי משלו. לאורך נחל ציפורי, בין עין יבקע לטחנת הנזירים, פרוסים מטעים נוספים.

מכאן נרד אל נחל ציפורי. אפשר לסיים את המסלול ב" שביל נחל ציפורי"- שביל הליכה סלול באספלט, המותאם למעבר כיסאות גלגלים ועגלות ילדים, המוביל את המטייל אל מעבה היער וחושף רק טפח מצפונותיו.

לא הרחק מכאן נמצאות, בגן לאומי ציפורי - עתיקות ציפורי,שהיתה החשובה בערי הגליל בימי בית שני והתקופה הרומית. בחפירות ציפורי התגלו שרידי בתי כנסת, בית קברות, קבר ר' יהודה הנשיא, תאטרון, וילות רומיות, רצפות פסיפס יפות ומפעל מים מרשים. (כניסה בתשלום!).