מקס ברנר בשדרות רוטשילד בתל אביב

היה היה לו בית שוקולד קטן ומופלא למדי בשם "מקס ברנר" שקם לו לפני עשור לערך וניסה לעשות את הבלתי יאומן, קרי, להתחרות במפלצת הפרה האדומה של "עלית" ולקרוא עליה תיגר.
שוקולד מקס ברנר עבר כמו שמועה טובה מפה לאוזן ולמרות שקשה היה להשיג אותו, מכורים אמיתיים למתוק הזה ידעו בדיוק איפוא למצוא אותו.

השוקולדים שמקס ברנר הציע היו שוקולדים של שוקלטייר איכותי, בטעמם, במרקמם ובאיכות שהציע לצרכנים. טעמים מפתים וחדשים ואריזות מרהיבות במיוחד, כל אלו הלכו קסם על אוהבי השוקולד לכמה רגעים, ונדמה היה שאולי מדובר כאן בסיפור ההצלחה של אותו העשור בשוק המזון ושהנה הנה, נוכל גם אנחנו להיחלץ מחיוכה סר הטעם של הפרה האדומה ומהשוקולד הלא איכותי שהיא מציעה.

ותיקי שוק המזון לעומת זאת ידעו כבר אז מה יהיה הסוף.
כמו כל מפעל שוקולדים מתחרה מאז קום המדינה, נרכש המותג מקס ברנר על ידי עלית. הפרה האדומה ידועה היתה מאז ומעולם כיצור דורסני במיוחד.
ככול שמדובר היה הדבר במתחרים היא מעולם לא פיזרה חיוכים[ראו מקרה ורד הגליל, צדה, ליבר ועוד].

גאון שיווקי כלשהוא החליט שכדאי לקחת את המותג המצויין הזה ולהפוך אותו גם לרשת בתי קפה שתמכור שוקולדים [שעדין נותרו מעולים ובמחיר מופקע] וראו איזה פלא: לפתע בבת אחת ניתן היה להרגיש כאילו רשת קפולסקי המנוחה החליטה לעשות קאמבק וסניפי הרשת צצו להם בכמה מקומות.

סניף הדגל של הרשת ממוקם בשדרות רוטשילד ואין שום סיבה לבקר בו למעט חנות השוקולדים הנמצאת בתוכו, עיצובה המרהיב, והשוקולד הכל כך טעים הזה שלצערם של רבים מחירו מזכיר את זה של אונקיית זהב.
מקס ברנר קונים כעזבו אתכם מתחת למזבח החתונה ואתם זקוקים לניחומים, כשפקידת הבנק התקשרה והודיעה לכם שזכיתם בלוטו או שדודה עשירה מעבר לים שלא ידעתם על קיומה התפגרה לאנחות. כן, עד כדי כך השוקולד הזה יקר.

לגבי בית הקפה עצמו, מדובר באחד מבתי הקפה הנחותים באיזור. תפריט "מגניב" שמפזר שוקולד בכל משקה והתוצאה היא משקאות שקשה לשתות אותם בלי להרגיש את החורים בשיניים זועקים לטיפול, ותחושת מתיקות שצריך לשטוף אותה במיכל שלם של מי עדן.

עיצוב המקום מצועצע להחריד. הכיסאות, השולחנות, נדמה שבאמת נרכשו מרשת קפולסקי המנוחה. המקום אפל ולא נקי, התפריטים דביקים כמו המוצרים שהם מציעים וכל החוויה המפוקפקת הזו עולה הון תועפות בלי שום הצדקה.