שכנים
מה עושים כשאתה כוכב קולנוע משועמם, עשיר, עם מעט בעיות פומביות הקשורות בהתמכרויות הדורשות יציאה וכניסה אופנתיים למכוני גמילה יוקרתיים? במקרה של זאק אפרון, התשובה היא כנראה פשוט עוד כסף עד שיעבור זעם.
יש משהו מאד מאכזב בבחירה של אפרון בתסריט הדלוח של "שכנים", דווקא אחרי שרשם לזכותו את הופעת גיל המעבר המושלמת בסרט "העיתונאי" לצידה של ניקול קידמן. התפקיד המרכזי שגילם בו בהצלחה וברגישות גבוהים נדמה היה שסימן את תחילתו של המעבר של אפרון לתפקידי אופי רציניים יותר, אבל יתכן שזו ההצלחה המוגבלת של "העיתונאי" או הביקורות הלא אוהדות שנתקל בהן הסרט היפיפייה והלא מובן הזה יותירו את מה שעשה שם, ואת הכיוון שיכול היה לסמן הסרט הזה בקריירה שלו, עלומים ונשכחים.
זה בסדר גמור לעשות קומדיות, במיוחד אם הן טובות, והחבירה הזו של אפרון לסת רוגן, האיש שהפך את היכולות שלו לצחוק על עצמו ועל המימדים הפיזים השגרתיים של בתעשיה ההוליוודית נשמעים נכונים, אבל כשאתה מלוהק על תקן הכוסית השכונתית, במקרה הזה תפקידו של אפרון.
אולי הסצינה המביכה ביותר עבורו של אפרון היא התפקיד שהוא מקבל כנער מכירות ללא חולצה מחוץ לחנות של אברקומבי-פיץ, באחת מן הסצינות רוויות התוכן השיווקי הרעות ביותר שרעה המסך בשנים האחרונות, אבל זו רק הקטנה שבדאגותיו.
אין שום דבר מצחיק באמת בסרט הזה המגולל את קורותיו של זוג הורים נשואים טריים, רוגן ורוז ביירן הזכורה לטוב ממסיבת רווקות עם כריסטין וויג, המוצאים את עצמם מתגוררים בשכנות לפתע לצד בית אחווה של סטודנטים בהנהגתו של אפרון שכל מה שהם רוצים לעשות, טוב נו ניחשתם, זה חיים, סמים ושתיה.
אין לסרט הזה אפילו צל צילו של חן נעורים, הוא לא יהפוך לאמריקאן פאי פשוט מכיוון שהוא גס רוח ושובניסטי ולא עם אף שבב של טוויסט מתחכם, הוא פשוט לא מצחיק בנוסף לכל סופרלטיב אפשרי שאפשר לתת לסרט ששום דבר בו לא עובד.
אפרון משדר שיעמום של ממש בתפקידו כנער המסיבות ההולל, ורושם הופעת משחק רעה במיוחד, ולא אחידה, [גם המראה החיצוני שלו במהלך הסרט מראה אינו אחיד].
נדמה שיותר מהכול אפרון מבקש לסיים את החוזה שחתם עבור השכר המופקע שמן הסתם קיבל ולתייק את הסרט הגרוע ביותר בתולדות הקריירה שלו כעוד סרט סרט שמישהו בצוות הסוכנים שלו "הכריח" אותו לעשות.
זו נסיגה של ממש שלא לומר מהמורה בדרכו של הנער הכוכב להפוך לשחקן טוב ואיכותי, כפי שהיה מצופה ממנו אולי לאחר "העיתונאי", אבל אפרון רושם לעצמו שורה של סרטים דלוחים עם הצלחות מסחריות ביננונית בלשון המעטה. אם סת רוגן יכול לחמוק מההדים שהסרט הזה יעשה לאפרון זו רק משם כך שהוא מצליח לרשום הופעה אחידה של מי שהוא, השחקן השמנמנן החביב שנראה אותו הדבר ומשחק את אותן הדמויות שקל ללעוג עליהן או לאהוד אותן בו זמנית, הוא פשוט ימשיך לסרט הבא שלו ללא נזק של ממש. [טוב, אם לא לוקחים בחשבון את סצינת העירום המגושמת שלו בסרט].
היכולת של כוכב לבחור מה יעשה שמורה לו רק לאורך זמן מוגבל, כל בחירה רעה מצמצת את הכוח לבחור בחירה טובה. ובמקרה של אפרון, מדובר בסרט ששולח אותו שוב למחוזות פרצוף יפה ללא משקל סגולי קולנועי של ממש כשחקן.