שוק הפשפשים

שוק הפשפשים ביפו היה לפני כמה עשורים שם נרדף לחווית קניות, שיש בה הבטחה למצוא מציאות. התחושה שיש אפשרות לרכוש משהו שהוא עתיק, אורגינאלי ושאין אותו לאף אחד אחר במחיר מציאה שלא לומר ממש בחינם ליוותה כל תכנון לביקור בשוק בהתרגשות של ממש.
עם השנים בגרנו, התחלנו לנסוע לחו"ל וחובבי המציאות הרחיקו נדוד לשווקי פשפשים באנגליה ובאירופה כולה. שם כך סיפורו מסתתרות המציאות האמיתיות. ואז גם הגיע EBAY והפך את העולם לשוק פשפשים אחד גדול. שוק הפשפשים ביפו אינו גדול במיוחד. הוא משתרע על מתחם של כמה רחובות, בסמוך לכיכר השעון ביפו, ויש בו חלוקה מגדרית ברורה למדי לגבי מה להשיג והיכן. ברחוב הצר המקורי והמקורה של השוק ,בו נמצאים עשרות רוכלים משני הצדדים, ניתן למצוא בגדים משומשים, כלי נחושת עתיקים ואוסף של מה שנהוג לכנות ענתיקות וגם הרבה מאד שטיחים מסוגים שונים.

יש לרחוב השוק הזה הרבה מאד קסם ,הנובע מן הצפיפות של החנויות הקטנות ומן הרוכלים שנדמה שהם נמצאים שם מזה נצח נצחים. בסביבות הרחוב הזה, גם הרחובות האחרים של מתחם השוק בהם ניתן למצוא רחוב אחד בו מרבית החנויות מוכרות רהיטים עתיקים ומחודשים, רחוב אחר בו מוצאים בעלי חנויות ציוד קירור ומכונות מטבח ורחוב נוסף שבו זורעים על הרצפה פשוט עשרות רוכלים מזדמנים מכל הבא ליד. החל בכפתורים של אנשי צבא רוסים, נעלי פלסטיק זולות ועוד דברים שלא ברור מי בכלל צריך אותם.

שוק הפשפשים איבד את האותנטיות הכרוכה בביקור בו מזמן. חנויות הבגדים נראות יותר כמו חנויות סמרטוטים, בחנויות הרהיטים ניתן למצוא בעיקר את הרהיטים השייכים לזן המיובא מן המזרח הרחוק שאין להם לא איכות ולא שום יחוד, וכלי הנחושת גם הם מהזן החדש בעיקר. אין מציאות של ממש יותר בשוק הפשפשים, והאווירה במקום היא הרבה יותר תיירותית מאשר אווירה של שוק שיתכן שתמצאו בו פריט יחודי משלכם. אבל עדיין ,למרות כל האמור לעייל הוא מספק חוויה מהנה ביום שמש נעים בו נעימותה הכללית של יפו והאווירה שהיא מציעה שורה עליו והופכת את הבילוי בו ואת תחושת החיפוש בין ערמות הסמרטוטים והחפצים שנדמה שלאיש אין בהם שימוש.

הפתעות תמיד יש. לא לשכוח להתמקח. מרבית המחירים שם ירדו לחצי מהמחיר הנדרש לאחר משא ומתן קל. תמונות באדיבות Ori ויקיפדיה הישראלית.