שדרות ירושלים ביפו

אם אתם מבקשים דוגמא לאפליה, להתעלמות ולחוסר שיוויוניות בפיתוח הרי ששדרות ירושלים המפוארות אשר ביפו יכולים להוות את הדוגמא המושלמת לכך.

בעוד האחות התאומה שדרות רוטשילד בתל אביב מתעוררת לחיים, ממורקת ומתמלאת חדשות לבקרים בתערוכות מפלצתיות של גלובוסים ושוורים והכול בחסות עירית תל אביב הגאה כל כך, הרי שאותה העיריה, שהיא גם העיריה של העניין הנהדר והמוזנח הזה שנקרא שדרות ירושלים ביפו.

בעוד שדרות רוטשילד זהרה בשנתיים האחרונות באורות נגוהות של תערוכות אחותה התאומה [ואכן היסטורית הן תאומות] היתה צריכה לסבול במשך כשנה מעליה את כל צנרת הביוב שהוצאה החוצה לצורך "תיקונים".
שדרות יפו בירושלים הן מקום מעניין. ברמה האסטית הן אינן נופלות משדרות רוטשליד ואף עולות עליהן בשל העובדה שהן רחבות יותר, ארוכות הרבה יותר ואף משמשות ציר תחבורה ראשי המחבר בין תל אביב לחולון ולבת ים. בשדרות עצמן: יפו על כל ניגודיה הבלתי אפשרים כעיר מעורבת, מוזנחת ועתיקה מתגלים לעין המתבונן.

חנויות סדקית ישנות, מסעדות פועלים קטנות, גלידריות והרבה מאד בניני מגורים ישנים וחדשים. השדרות הללו שהן ליבה הפועם של העיר יפו יפות גם בעליבותן ומתמלאות מבקרים לרגע החוצים אותן בדרכם לחולון או בת ים או זרים ואורחים שנקראו להצגה בתאטרון נגה, או בסמוך למגרש הכדורגל בלומפילד.

בעוד שהיום יום מספק חווית התבוננות ורכישת מציאות במחירים סבירים כאילו ממוקמות שדרות יפו ממש במדינה אחרת, הרי שבלילה הרבה פחות נעים שם ואין את תחושת הביטחון והזוהר של שדרות אחרות מקבילות בתל אביב. מעניין ששיקום כל השדירות במתחם תל אביב, לא כלל את השדירות הללו.

הן ניצבות שם, כמו מתעלמות מן האפליה הנסיבתית, עתיקות כמו יפו עצמה, מלוכלות ומיוחדות כמוה.
למחפשים חוויה אורבנית אותנטית בעיר מעורבת שיש לה המון מה להציע עם לא נבהלים.